נשות המילואימניקים שוות פחות?

גיוס למילואים הוא חלק בלתי נפרד מהשירות הצבאי בישראל, ובוודאי שבתקופות מלחמה קשות כמו אלו. מאות אלפי מילואימניקים נאלצו להתגייס למאבק של מדינת ישראל, ולהשאיר את בנות זוגן לטפל ולתפעל את הבית והילדים. ניתן היה להאמין שמקומות העבודה ידאגו להקל על האימהות ובנות הזוג בתקופה המורכבת הזו, אך יותר ויותר נשים מביעות כעס ותחושת נטישה על מקומות העבודה שלהן, ויתרה מכך, על המדינה. 

איך גיוס המילואים משפיע על הנשים בישראל? 

נשות המילואימניקים צריכות להתמודד עם סיטואציה ייחודית. והרבה נשים ואמהות מוצאות עצמן לבד, מתמודדות עם השלכות כלכליות, רגשיות ואף חברתיות של גיוס בני הזוג שלהן לשירות המילואים.

הרבה מאוד נשים מדווחות כי גיוס בני הזוג שלהן למילואים הוביל לצמצום שעות העבודה או אפילו הפסקת העבודה לחלוטין. חלקן פוטרו, חלקן הוצאו לחל"ת וחלקן צמצמו באופן ניכר את שעות העבודה שלהן, הן מרגישות את הנטל הכלכלי מתחיל להיערם. הסיבה העיקרית לכך היא שאמהות נאלצות להישאר בבית ולטפל בילדים.ות, שהרי גם לעתים אין מסגרות סדירות לשלוח אותם אליהן ובטח שלא יכולת כלכלית לשכור מטפל.ת.

גם בעלות עסקים מספרות כי הן מרגישות את הלחץ. הן לא מצליחות להתפנות לחלוטין לטיפול בעסק ולכן ההכנסות ממנו יורדות באופן משמעותי, ואין כמעט עד בכלל שום עזרה מגורם ממשלתי כזה או אחר שיבטיח להן כי ההכנסה לא תיפגע עקב גיוס בן הזוג. קל לשכוח שהמלחמה היומיומית שנשים נאלצות לעבור כאשר בני הזוג שלהן לא בבית קשה; הפחד, הדאגה, הצורך לדאוג לילדים.ות ובנוסף להספיק להגיע לעבודה ולבצע אותה בצורה הטובה ביותר מחשש לאבד אותה לא משנה מה קורה בבית, זהו מאבק שרבים נוטים לשכוח ממנו.

הפגיעה בנשים היא כפולה ומכופלת ואיתה גם הדרך לשוויון בשוק התעסוקה. מצורך בסיסי להתקיים כלכלית, לאי יכולת משמעותית להתקדם בעבודה, לקבל שכר הוגן, ואפילו הוצאה לחל"ת ועד לפיטורין. לא רק הממשלה מערימה קשיים

היה אפשר לצפות ממעסיקים שיבינו את הקושי איתו מתמודדות נשות המילואימניקים אבל השיח בשטח שונה לחלוטין. ישנן לא מעט נשים שמקומות העבודה שלהן אמנם לא נקטו צעדים משמעותיים כנגדן אך כן מרגישות שהיחס כלפיהן השתנה, והבכירים מנסים לגרום להן להתפטר בעצמן. מקומות עבודה נוספים פשוט בחרו לא לשנות דבר בגישה שלהם. כלומר, לא להעניק גמישות בשעות, לא לשלוח מארזים או מתנות קטנות שיקלו על האימהות בתקופה הזו ופשוט – לא לעשות כלום. 

הדבר מפתיע במיוחד כאשר מדובר במשרדים ממשלתיים. מקומות עבודה כאלה, שאמורים להיות מבינים ומכילים יותר, חושפים את עצמם כקשים ולא מתחשבים עבור האימהות המתוסכלות. 

חשוב לציין שכן יש מקומות עבודה שיוצאים מגדרם כדי להקל על נשות המילואימניקים, אם במשלוחים ומארזים, אם בגמישות יתרה בשעות העבודה ובימי העבודה מהבית, וחלק מהמקומות אפילו פתחו שמרטפייה במשרדי החברה עם בייביסיטר פנים ארגונית שתדאג לילדים בזמן שהאימהות עובדות. 

זה לא בגלל שמקומות העבודה מנסים לעשות "דווקא". היעדרות תכופה של מספר עובדים.ות בו זמנית באופן טבעי ומובן פוגע בתפוקה, בקצב העבודה וכתוצאה מכך, גם בהכנסות של החברה, כך ששני צדדי המטבע נמצאים במלכוד, למרות כל הרצון הטוב שיש בקרב הא.נשים לעודד הקלות באורח החיים החדש שנכפה עלינו.

ואיך זה בהשוואה לגברים? 

אז נכון שלמקומות עבודה אין כל כך ברירה אלא לשחרר גברים למילואים. יתרה מכך, לפי החוק, אסור להם לפטר אותם לא משנה כמה זמן המילואים יארכו. אז במקרה זה קשה לזהות את האפליה. אבל בקלות מאוד ניתן לזהות את היחס לגברים שבמילואים לעומת הנשים שלהם בבית. גברים במילואים מקבלים מארזים ומשלוחים, מקומות העבודה שלהם בטוחים, שואלים אותם לשלומם באופן תכוף ומציעים עזרה בכל שיצטרכו, דבר שנדיר מאוד למצוא כאשר מדובר בנשים. סביר להניח שבגלל המחשבה על הגברים בשטח, נלחמים, נאבקים גם בטבע וגם באויב.

אבל קל לשכוח שהמלחמה היומיומית שנשים נאלצות לעבור כאשר בני הזוג שלהן לא בבית היא קשה באותה המידה. הפחד, הדאגה, הצורך לדאוג לילדים, להאכיל, להלביש, להרגיע ועוד להספיק להגיע לעבודה ולבצע אותה בצורה הטובה ביותר מחשש לאבד אותה לא משנה מה קורה בבית, זהו מאבק שרבים נוטים לשכוח ממנו. 

בעת הזו מרגיש שמאבק הנשים לשוויון תעסוקתי הולך אחורה במקום להתקדם קדימה, והפער ביחס בין גברים לנשים במקומות עבודה הולך ונפער עמוק יותר. והבעיה מתחילה מתוך ההבנה שזה לא בגלל שמקומות העבודה מנסים לעשות "דווקא". היעדרות תכופה של מספר עובדים.ות בו זמנית באופן טבעי ומובן פוגע בתפוקה, בקצב העבודה וכתוצאה מכך, גם בהכנסות של החברה, כך ששני צדדי המטבע נמצאים במלכוד, למרות כל הרצון הטוב שיש בקרב האנשים לעודד הקלה באורח החיים החדש שנכפה עלינו.

אז מה צריך לקרות כדי לצמצם את הפער? 

כאשר מדברים על צמצום הפער בין נשים לגברים ומקומות עבודה, במקרה זה צריך להפנות את העיניים אל הממשלה והמשרדים השונים.

תחילה יש לדאוג להקלה על הלחץ הכלכלי שנוצר בעקבות גיוס גברים למילואים ופגיעה במשכורת הקבועה שהכניסו למשק הבית. כלומר המדינה צריכה ליצור מתווה הוגן שיעניק סיוע כלכלי לנשות המילואימניקים, הכוללים מענקים, הקלות במיסים וביטוח אבטלה לכמה זמן שיידרש. 

לאחר מכן יידרש עידוד של מעסיקים ומקומות עבודה לתמוך בנשים, תוך התחשבות יתרה בשעות העבודה, לאפשר עבודה מהבית וכן לאפשר להאריך את חופשות הלידה. מעבר לאספקט הכלכלי, חשוב לדאוג גם לתמיכה רגשית עבור האמהות האלו שלפתע מצאו את עצמן לבד.

אמנם ישנן לא מעט קבוצות שהוקמו עצמאית על ידי נשות מילואימניקים בהן הן נתמכות ועוזרות אחת לשנייה, אך חשוב להקים תוכנית מוסדרת עם אנשי ונשות מקצוע, טיפים והדרכות לאיך להתמודד עם התקופה הנוכחית בצורה הטובה והבריאה ביותר.

ואסיים במעסיקים. כמו שאמרתי קודם. המעסיקים צריכים את הסיוע של המדינה; הם חייבים תמיכה משמעותית שתסייע להם במתן מענה טוב יותר לנשים. כדוגמת סיוע במעונות יום לשעות ארוכות יותר והפחתות מיסים או תגמולים למי שמעסיק נשים שבני הזוג שלהם כרגע במלחמה. 

מעבר לאספקט הכלכלי, שיכול להעניק שלוות נפש כשלעצמו, חשוב לדאוג גם לתמיכה ריגשית עבור האימהות האלו שלפתע מצאו את עצמן לבד. אמנם ישנן לא מעט קבוצות שהוקמו עצמאית על ידי נשות מילואימניקים בהן הן נתמכות ועוזרות אחת בשנייה, אך חשוב להקים תוכנית מוסדרת עם אנשי מקצוע, טיפים והדרכות לאיך להתמודד עם התקופה הנוכחית בצורה הטובה והבריאה ביותר.

*במאמר זה התייחסנו לנשות המילואימניקים בלבד. נשים רבות הן מילואמניקיות בעצמן, האתגר אצלהן הוא לעתים כפול ומכופל.

הכותבת: פנינה אסטנובסקי- עבודה שווה

לעוד מאמרים על בשוק התעסוקה מוזמנים.ות להכנס לקישור

למאמרים נוספים

#חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה #שוויון הזדמנויות בעבודה