משבר הטיפול החדש: המחיר הכבד שמשלמות אמהות עובדות בזמן חירום

בשעה שמונה בבוקר, רונית מתיישבת מול המחשב בביתה שבצפון, הישוב אינו מפונה אבל לעיתים קרובות נשמעות בו אזעקות, כשברקע בתה בת השש צופה בשיעור מקוון, בנה בן השנתיים משחק על השטיח ושוב מראה סימני עייפות, בעלה מגויס למילואים כבר חודשים ארוכים, מגיע לגיחות קצרות, עייף וחסר סבלנות. "אני מרגישה שאני נקרעת לאלף חתיכות," היא מספרת. "צריכה להיות אמא במשרה מלאה ועובדת במשרה מלאה - בו זמנית." סיפורה של רונית הוא סיפורן של אלפי נשים בישראל, המתמודדות עם מציאות בלתי אפשרית מאז פרוץ המלחמה.

סגירת מסגרות החינוך באזורי הלחימה והחשש לשלוח למקומות עובדים בשל אזעקות מרובות וחוסר במרחבים ממוגנים יצרה משבר חסר תקדים עבור משפחות רבות, ובמיוחד עבור אמהות עובדות. בעוד שבתקופת הקורונה התמודדנו עם סגרים זמניים, בו שני בני הזוג היו נוכחים, כעת המצב מתמשך ללא תאריך יעד לסיום. מסגרות רבות נסגרו או עברו ללמידה מרחוק, כשההורים, ובעיקר האמהות, נדרשות למלא את החלל שנוצר.

האתגר המשולש: חינוך, טיפול ופרנסה

המציאות החדשה הציבה בפני נשים רבות אתגר משולש. גני הילדים ובתי הספר הרבים שנסגרו או פועלים במתכונת חלקית, לצד מעונות יום שאינם יכולים לפעול בשל מחסור במרחבים מוגנים, יצרו ואקום שאמהות נאלצות למלא. חוגים ופעילויות העשרה שהושבתו הותירו את הילדים ללא מסגרות תומכות, הקושי במציאת פתרונות חלופיים בטוחים הפך למשימה כמעט בלתי אפשרית.

העומס היומיומי שחוות אימהות אלו הוא עצום. הן נדרשות לנהל עבודה מרחוק במקביל לטיפול בילדים, לסייע בלמידה מרחוק, להתמודד עם מצבי חרדה של הילדים (ושל עצמן), ולנהל את משק הבית ללא עזרה חיצונית. כל זאת, תוך טיפול בצרכים הרגשיים המוגברים של המשפחה בתקופת החירום.

ההשלכות: מעבר לטווח המיידי

הפגיעה בתעסוקת נשים בתקופה זו היא דרמטית. נשים רבות נאלצות לצמצם משרה או להתפטר, מה שמוביל לפגיעה משמעותית בהכנסה המשפחתית. מעבר לפגיעה המיידית, קיים חשש אמיתי לאובדן הזדמנויות קידום ולאפליה עתידית בשוק העבודה.

ההשלכות הנפשיות אינן פחות חמורות. תשישות ושחיקה הפכו לחלק בלתי נפרד מהיומיום, לצד תחושות אשמה מתמידות - הן כלפי הילדים והן כלפי העבודה. החרדה הכלכלית, בשילוב עם הבדידות והניתוק החברתי, יוצרים עומס נפשי כבד והקושי בשמירה על איזון חיים-עבודה הופך למאבק יומיומי מתיש.

בטווח הארוך, ההשלכות עלולות להיות הרות גורל לשוויון המגדרי בשוק העבודה. פערי השכר, שכבר היום מהווים אתגר משמעותי, צפויים להתרחב. הפגיעה בהפרשות הפנסיוניות תשפיע על רווחתן הכלכלית של נשים בגיל הפרישה, והנסיגה בשוויון המגדרי בשוק העבודה עלולה להשפיע גם על הדור הבא.

דרכי התמודדות: מהפרט למערכת

ברמה הממשלתית, נדרשת פעולה מיידית להקמת מסגרות חירום מותאמות למצב הביטחוני. סבסוד שמרטפות ופתרונות טיפול חלופיים, לצד מענקים למעסיקים המאפשרים גמישות תעסוקתית, יכולים לספק מענה מיידי למצוקה. הרחבת זכויות להורים עובדים בחירום היא צעד הכרחי נוסף.

המעסיקים נדרשים גם הם להתאים את עצמם למציאות החדשה. מדיניות עבודה גמישה, התחשבות בצרכי הורים, והכשרות לעבודה היברידית הם צעדים חיוניים. תמיכה בהוצאות עבודה מהבית יכולה להקל על הנטל הכלכלי המוגבר.

ברמה המשפחתית, המשבר מחייב חשיבה מחדש על חלוקת האחריות בין בני הזוג. יצירת רשתות תמיכה קהילתיות ושימוש מושכל בטכנולוגיה לייעול העבודה מהבית יכולים לסייע בהתמודדות היומיומית.

מבט לעתיד

המשבר הנוכחי מהווה נקודת מפנה אפשרית בתפיסת האחריות לטיפול בילדים בחברה הישראלית. זו הזדמנות ליצור מודלים חדשים של שילוב עבודה-משפחה, שיתמכו בהורים עובדים גם בשגרה.

נדרשת חקיקה מקיפה המגנה על זכויות הורים עובדים בחירום, לצד הקצאת תקציב ייעודי למסגרות טיפול חלופיות. יצירת תמריצים למעסיקים התומכים במשפחות עובדות, השקעה בתשתיות טכנולוגיות לעבודה ולמידה מרחוק, ופיתוח מערך תמיכה פסיכו-סוציאלי למשפחות - כל אלה הם צעדים הכרחיים לבניית חברה חסינה יותר.

האתגרים שחושף משבר הטיפול הנוכחי מחייבים אותנו לפעול - לא רק למען הנשים העובדות היום, אלא למען עתיד שוויוני יותר לכולנו.

*עוד על השלכות המלחמה על נשים בישראל בדוח מרכז אדווה

הכותבת: מיכל מטס ליטמנוביץ' מנכ"לית משותפת- עבודה שווה

#work_life_balance #gender_equality #war_life_balance