כולנו ראינו סרטים וסדרות על תקופות היסטוריות ביפן. מעמד האישה אז היה כמו בכל העולם, נחות. אבל בזמן שהעולם (ברובו) התקדם (במידה זו או אחרת), יפן מתקדמת לאט לאט.
כאישה שגרה ביפן, אני מודה שאינני מרגישה קיפוח מיוחד. אולי מכיוון שאני עצמאית (ולא עובדת בחברה יפנית), איני נתקלת ביחס מזלזל כמעט בכלל. כשקורה, אני לא יודעת אם מקור הזלזול הוא כי אני זרה... כי אני אישה... או, שומו שמיים, אני שניהם. זאת לדעת, היפנים (בהכללה) לא כל-כך אוהבים זרים, ויש להם דעה מאד נחרצת מאיפה השמש העולה זורחת. אבל שנאת הזרים כאן היא סיפור אחר לגמרי.
חשוב שאומר, שאני אינני חוקרת, אלא מספרת. יש לי הרבה דברים לספר על יפן, בעלת אלף הפנים. יש סיפורים יפים כמו המראות של הארץ המופלאה הזאת, ויש סיפורים על דברים שרואים פחות בגלויות, למשל, ידוע שכבוד מאוד חשוב להם, אבל אין להם בעיה להשפיל ולדרוך על אנשים. או שהם מצטיירים כצנועים ונלחמים על פרטיותם, אבל יכולים לשאול שאלות ישירות וחודרניות בפנים, ולאו דווקא בשיחה פרטית (גם זה קרה). זאת חברה שבה אנשים הם חפצים, כלים, ונשים הן הפיילה שמתחת לכיור. לא מתווכחים ולא ממרים פה של מי שמכובד ממך, מבוגר ממך, או גבר ממך.
מתי הרגשתי באמת "שהדם עולה לי לראש" כאישה ביפן? זה נראה טיפשי, אבל זה מצביע על הבעיה. בבואי לרכוש מוצרים שונים באמזון (או כל פלטפורמה דומה). אם מדובר בדברים להרכבה אישית, הדגש השיווקי הוא "אפילו אישה יכולה להרכיב את המוצר שלנו". לרוב סרטוני ההדגמה יוצגו ע"י אישה. אפילו אישה. וזה מרתיח אותי. כי בשיא הצניעות, דברים שאני, הבנות שלי, אחותי ועוד רבות יכולות להרכיב, לבנות, לקדוח, למסמר, להבריג וכו' משאירים גברים רבים בעיניים מפלבלות. אבל לא פה.
אפילו אישה. כי זה קל להרכבה. לא מצריך מחשבה או, רחמנא ליצלן, כוח פיזי. וידוע לכל שרוב הנשים לא ניחנו באלה.
הבעיה עם נשים ביפן, שהן משחקות את המשחק של הגברים. הן לא נלחמות בזה. הן תדברנה בקול חלש, קטן ושברירי (ואז עם החברות שלהן, פתאום קולן האמיתי נשמע), שזה גם מעצבן אותי. הקול הקטן הזה. נשים לא מנסות להוכיח שהן יכולות, שהן שוות. אולי כי אין להן את הקול לזה. הן תחזקנה את תדמיתן השברירית והבובתית. הניראות שלהן חשובה הרבה יותר מהתוכן. אני מודעת לכך שהנשים מוסללות להתנהג כך כאן וברור שהשיפוטיות שלי נובעת ממי שאני ומאיפה שהגעתי, ישראל, שאמנם רחוקה מאוד מלהיות שוויונית, אך טובה שבעתיים ממה שאני רואה כאן, ביפן.
ואם נראות אז... אין חוק, אבל יש נורמה שקובעת שעל נשים לנעול נעלי עקב במקומות העבודה. (זה מסוג המשפטים שפשוט אומרים וממשיכים הלאה. מה נוסיף על זה?)
כמובן שיש כאן את כל הסימפטומים שיש בכל העולם. לא רק ביפן מיעוט נשים בעמדות כוח, מיעוט נשים בראש חברות, מיעוט נשים בפוליטיקה ועוד (תיכף ארחיב קצת עם מספרים).
יפן, חובבת מסורות ידועה, מנציחה את המסורות הפטריארכליות שלה. המסורת בת מאות השנים חשובה להם. כך היה וכך יהיה. למשל, זוג שנישא חייב לאמץ שם משפחה אחד. 96% בוחרים בשם המשפחה של הגבר. אבל זה לא הכל. באופן מסורתי, עם נישואיה, האישה הופכת לחלק ממשפחתו של הבעל. לא שם המשפחה הוא הבעיה כאן.
בני זוג יפניים לא חולקים חשבון בנק. זאת יכולה להיות דווקא נקודת אור, כי חשבון בנק עצמאי הוא לא מגרעה. אבל העליתי את הנקודה הזאת, מכיוון שחשבון בנק של אישה מוגבל יותר מאשר של גבר (הלוואות, השקעות וכו').
קצת (אבל ממש) מספרים: בשנת 2023 יפן דורגה במקום ה-125 מתוך 146 מדינות בשוויון מגדרי (ישראל במקום ה-83), מתחתיה בטבלה מדינות הרבה פחות מפתיעות כמו איראן, אפגניסטן, ניגריה ועוד כמה אבנים טובות. יפן היא מדינה מתועשת, אבל בשנת 2022, בדירקטוריונים של חברות גדולות יש רק 13.6% נשים. זאת עליה מאוד דרמתית, כי ב-2020 היו רק 8.8%. בשנים האחרונות יפן מנסה להקטין את הפערים המסורתיים, מצד אחד, ומצד שני לפסגת ה-G7 בנושא שוויון מגדרי והעצמת נשים שנערכה ביוני 2023, רק יפן שלחה גבר בתור נציג.
בעיניי, הדיסוננס בין המסורת הפטריארכלית לשוויון המודרני הוא חזק כאן, כי יפן היא מדינה מודרנית, בעלת כלכלה חזקה, יחסים בינלאומיים מבוססים, הנמצאת בדירוגים מסוגים שונים במקומות הראשונים. אבל בכל הקשור לשוויון של נשים, יפן מדשדשת בתחתית הטבלאות. יעברו עוד שנים רבות (אורך החיים פה... בלי עין הרע) עד שיורגש שינוי.
נסיים בנקודת אור אופטימית: בשנים האחרונות נשים שולטות באקדמיה (לא לא, לא בתפקידים בכירים בה) - יש יותר נשים סטודנטיות מגברים סטודנטים.
טיפ קטן ממני: כשיוצאת הודעה לעיתונות שביפן מתחילים לחשוב על נושא מסוים (למשל שוויון מגדרי), יש להבין שאחרי שלב ה"מתחילים" יש את שלב ה"חושבים", שזה שלב ארוך מאוד. מאוד. רק אח"כ מגיעים שלבים כמו החלטות, סיכומים, ניסוחים... בקיצור, שנים. הרבה שנים.
טלי וולף
סאיטמה
יפן
Comments